BIENVENIDO

Descripción

El hombre de Dios Dr. David Owuor, es EL PROFETA de los últimos tiempos del Señor. Profeta Dr. Owuor predica el mensaje eterno del Arrepentimiento y la Santidad en la preparación para el arrebatamiento de la iglesia, ordenado por nuestro Señor Jesucristo.(Lucas 24:46-47) El Señor lo está enviando a todas las naciones para preparar el camino del Señor a la iglesia de Cristo (la novia de Cristo) en Arrepentimiento, Santidad y Justicia, lista para el rapto glorioso, y para profetizar los señales del fin del mundo tal como terremotos, guerras, hambrunas, inundaciones y aflicciones (Mateo 24:3-7).

En la mayoría de las reuniones de avivamiento históricos y poderosos y conferencias por todo el mundo; ojos de los ciegos se han abierto, ojos creados, ciegos ven, los oídos sordos se han abierto, paralíticos han caminado, las personas han sido bautizados por el Espíritu Santo, la GLORIA SHEKINAH DE DIOS ha descendido en las reuniones y millones de personas se han entregado al Señor. Este es el avivamientos de los últimos tiempos y este último derramamiento del Espíritu Santo profetizado en la Biblia. Tal como en la Santa Biblia es profetizado.

Mal 4:4-6;Hch 3:17-26; Deu 18:15-19

El Dr. Owuor es la persona que Dios esta usando para advertir al mundo de la pronta venida de Señor, el profeta fue quien advirtio del juicio que venia a Asia cuando sucedio el Tsunamis en 2004, igualmente 2005 cuando advirtio a los Estados Unidos que se apartaran del pecado sexual, porque veia un juicio de Dios con inundación, cuando sucedio el Terremoto y tsunamis de Chile, el ya había advertido a esa nación que se arrepintieran porque venia juicio a esta nación de Chile, el Terremoto de Haiti, Terremoto y tsunamis de Japon, inundaciones en México recientemente, desastres y angustias en aviación, volcán de Islandia.

Las palabras pronunciadas por los verdaderos profetas en la Biblia siempre se cumplieron. El Señor también ha trabajado a través de él para sanar todo tipo de enfermedades bajo el sol, que incluyen la lepra y los VIH / SIDA. para ver mas aqui esta el

lunes, 2 de noviembre de 2009

DID JESUS REALLY RISE FROM THE DEAD? האם ישוע באמת קם מן המתים?

האם ישוע באמת קם מן המתים?


סיפור תחייתו מן המתים של ישוע הינו סיפור הבדותא וההונאה המתוחכם ביותר שהומצא אי-פעם, או שהינו העובדה ההיסטורית הנפלאה ביותר שהתרחשה אי פעם

גן הקבר


נושא התקומה מן המתים מעביר את השאלה: "האם הברית החדשה דוברת אמת?" מן המישור הפילוסופי והופך אותה לשאלה הסטורית. אולם, האם קיימות ראיות מספקות המוכיחות את אמיתות התקומה?
להלן מספר נתונים חשובים: ישוע מנצרת, נביא יהודי שטען שהוא המשיח עליו מנבא התנ"ך, נאסר ונשפט כפושע פוליטי ולכן גם נצלב. שלושה ימים לאחר מותו וקבורתו, נמצא קברו ריק על-ידי מספר נשים שפקדו אותו. תלמידיו טענו שאלוהים הקים אותו מן המתים, וכי הוא נראה אליהם מספר פעמים לפני שעלה השמיימה.
על בסיס אירוע זה נולדה המשיחיות והתפשטה ברחבי האימפריה הרומית. בעקבותיה התפתחה גם הנצרות ומאוחר יותר נוצרו בתוכה פלגים רבים...
האם באמת התרחשה תקומת המתים? האם באמת היה קברו של ישוע ("ישו") ריק? מחלוקות בשאלות אלו ממשיכות לגעוש גם היום.

תיאורם של עדי ראיה
התיאורים של התקומה מן המתים בברית החדשה נכתבו כאשר אנשי דור התקומה חיו עדיין, אנשים אלו יכלו בהחלט לאשרם או להכחישם.
כותבי ארבעת הספרים הראשונים של הברית החדשה (הבשורות) היו עדי ראיה בעצמם, או שייחסו את הדיווח שמסרו לעדי ראייה אחרים, אשר נוכחו במאורעות עצמם. על מנת להגן על טיעוניהם לתקומה הפנו מחברי הבשורות את תשומת לב המתנגדים (ואפילו של מתנגדיהם הקיצוניים ביותר), לעובדות שנגעו לתקומה ואשר היו ידועות לכל בתקופה זו.
פ.פ. ברוס, פרופסור לביקורת מקראית ולפרשנות באוניברסיטת מנצ'סטר, טוען ביחס לערכם התיעודי של כתבי הברית החדשה כמקורות ראשוניים:
"אפילו אילו הייתה קיימת נטייה כלשהי לסלף את העובדות, הרי שעצם אפשרות נוכחותם של עדים עויינים בקרב שומעיהם היתה פועלת כגורם מתקן."

מהימנות המקורות
בגלל העובדה שהברית החדשה היא המקור ההיסטורי העיקרי למידע אודות התקומה ניסו מבקרים רבים לתקוף את מהימנותו של מקור זה.
לדעת פ.צ. באואר, חוקר הגורס כי הברית החדשה נכתבה רק בסוף המאה השניה לספירה, מקור כתבי-היד הללו הוא במיתוסים או באגדות שהתפתחו בפרק הזמן הארוך שחלף מימיו של ישוע ועד למועד חיבור הטקסטים.
אולם, בסוף המאה ה–19 אימתו ממצאים ארכיאולוגיים את מהימנותם של כתבי היד של הברית החדשה. התגליות הללו של כתבי יד מוקדמים מפפירוס גישרו בין תקופתו של ישוע לבין כתבי היד המאוחרים יותר שהיו ברשות החוקרים דאז.
ממצאים אלו חיזקו את מהימנותם של כתבי הקודש בעיני המלומדים. הארכיאולוג הידוע ויליאם אלברייט, טוען: "כיום ניתן לקבוע, ללא שום צל של ספק, כי אין כל בסיס לתארך ספר כלשהו מספרי הברית החדשה אחרי שנת 80 לספירה, דהיינו כשני דורות קודם להשערה שהועלתה על-ידי הקיצוניים שבין החוקרים אשר קבעו את מועד החיבור לשנים שבין 130 ל–150 לספירה."

24,000 כתבי יד
במקביל לגילויים של כתבי הפפירוס, נתגלה מצבור עצום של כתבי יד אחרים (למעשה, ידוע כיום על למעלה מ–24,000 כתבי יד עתיקים של הברית החדשה שנמצאים ברשות החוקרים). עובדה זו הניעה את סר פרדריק קניון, חוקר כתבי יד עתיקים בעל מוניטין, לכתוב:
"מרווח הזמן בין התיעוד המקורי לבין העדות הקדומה ביותר שבידנו הוא כל כך מזערי עד להיותו כמעט חסר ערך לחלוטין. לכן ניתן להסיר כל ספק ביחס למהימנותם של כתבי הברית החדשה. גם אמינות כתבי היד והתאום שביניהם מבוססים לחלוטין."
הרופא וההיסטוריון לוקס (כותב הבשורה על פי לוקס בברית החדשה) תיעד את התקומה בנאמנות. סיר וויליאם ראמזי שניסה במשך 15 שנה להטיל ספק באמינותו של לוקס כהיסטוריון ולדחות את מהימנות הברית החדשה, הסיק לבסוף:
"לוקס היינו היסטוריון מהשורה הראשונה… מקומו לצד גדולי ההיסטוריונים."

קבורת ישוע
עדי הברית החדשה הכירו היטב את נסיבות התקומה. לפי הנוהג היהודי, נכרכה גופתו של ישוע בתכריכים. כ–40 קילוגרם של משחות חניטה ריחניות, שעורבבו יחדיו עד למרקם סמיך ודביק הדומה לגומי, נמשחו על התכריכים כדי להדקם לגופה.
לאחר שהגופה הונחה בקבר חצוב בסלע, גוללה אבן גדולה מאוד שסתמה את פתח הקבר. משקל אבנים אלו היה כ–2 טון לערך.
משמר רומי, הרגיל במשמעת לחימה קפדנית, הוצב לשמור על הקבר. פחד מעונש גרם לעירנות ללא פגם בעת השירות, בעיקר בעת השמירות הליליות."
המשמר הצמיד לקבר את החותם הרומי, סמל לכוחה ולסמכותה של רומי. החותם הושם על מנת למנוע את השחתתו של הקבר. כל מי שהיה מנסה להזיז את האבן מעל פי הקבר היה שובר את החותם ובכך מביא על עצמו את זעם השלטונות הרומיים.

הקבר באמת היה ריק?
ברם, הקבר היה ריק. תלמידי ישוע טענו שהוא קם מן המתים. הם דיווחו על כך שהוא הופיע לפניהם מספר פעמים במשך 40 יום, כשהוא מוכיח את קיומו באופנים ובדרכים "בהן לא ניתן להטיל ספק." השליח שאול מספר כי באחת הפעמים נגלה ישוע בפני למעלה מ–500 איש, שרובם היו עדיין בחיים בעת ששאול כתב את הדברים הללו. עדים אלו יכלו לאמת את העובדות, או לחילופין, לסותרם.
את פרשת הקבר הריק "אי-אפשר היה להכחיש משום שזכתה לפרסום רב." פול אלטוס סובר כי: "סיפור התקומה לא היה מחזיק מעמד בירושלים אפילו יום ואף לא שעה אלמלא הטענה שהקבר הריק היתה מבוססת כעובדה לכל המעוניין."
כיצד נוכל להסביר, אם כן, את עובדת הקבר הריק? האם ניתן לייחס זאת לסיבה טבעית?
המשיחיים מאמינים, על סמך גודש של ראיות היסטוריות, כי ישוע הוקם מן המתים בגופו, בזמן ובמקום, על-ידי כוחו העל-טבעי של אלוהים. הקושי להאמין בכך יכול להיראות גדול אמנם, אך הקשיים המתעוררים כשדוחים טענה זאת עלולים להיות גדולים אף יותר.
התיאוריות המנסות למצוא סיבות טבעיות לתקומתו של ישוע הינן חלשות למדי, ולמעשה הן רק מחזקות את אמיתות התקומה:

1. תיאוריית הקבר הלא נכון.
תיאוריה שפותחה על-ידי קירסופ לייק מניחה שהנשים אשר טענו כי הקבר ריק ניגשו בטעות לקבר אחר. אם כך, גם התלמידים שהלכו לבדוק את אמיתות סיפורן ניגשו לקבר הלא-נכון. אולם, אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים כי הרשויות הכירו היטב את מקום הקבר, שהלוא הן שדרשו את הצבת המשמר הרומי בכדי למנוע את גניבת הגופה. המשמר הרומי עצמו ודאי וודאי שידע את מקום הקבר כי הרי הוא נכח שם!
אם אמנם טעו התלמידים באיתור הקבר אין שום ספק שהרשויות היהודיות היו ממהרות להציג את הגופה מהקבר הנכון ובכך היו שמות, אחת ולתמיד, קץ ל"שמועות" ולטענות.
או שהשלטון הרומי כשרצה לוודאות שאכן הקבר ריק, היה מגלה שפשוט התבלבלו בקבר.
ניסיון נוסף להסביר את ההתרחשויות טוען שהופעותיו של ישוע לאחר התקומה היו אשליות או הזיות. לבד מהעובדה שתיאוריה זו אינה מקיימת את התנאים הפסיכולוגיים הגורמים ליצירת הזיות, היא גם אינה משתלבת עם האירוע ההסטורי. עדיין נשאלת השאלה: היכן הייתה הגופה ומדוע לא נמצאה?

2. תיאוריית ההתעלפות.


תיאוריה של ונטוריני שזכתה לפופולריות לפני כמה מאות שנים ושעדין מצטטים אותה בימינו, גורסת שישוע למעשה לא מת, אלא שהוא פשוט איבד את הכרתו מחולשה ואיבוד דם. כולם חשבוהו מת, אך מאוחר יותר הוא התאושש ואת זאת החשיבו התלמידים ל"תקומה מן המתים".
דוד פרידריך שטראוס, חוקר ספקן שאינו מאמין בתחייה מן המתים הנחית מכה מוחצת על השערה זו:
"הסברה שיצור הזוחל מקברו 'חצי מת', חולה וחלש, הזקוק בדחיפות לטיפול רפואי, לחבישה, להתחזקות ולתמיכה, יותיר בתלמידיו רושם של שר החיים המנצח את המוות והקבר, רושם שהיה התשתית לפעילויותיהם בעתיד, סברה זו הינה בלתי סבירה לחלוטין. תחיה שכזו היה בה רק כדי להחליש את הרושם של התלמידים, להעציבם ולגרום להם מפח נפש – לבטח שלא להפוך את צערם להתלהבות ואת יראתם להשתחוות."

3. תיאוריית הגופה שנגנבה.

נבחן את הסברה שהגופה נגנבה על-ידי התלמידים בשעה שהשומרים ישנו. מצב הדיכאון והפחד בו היו נתונים התלמידים מספק טיעון חזק ויציב כנגד זה שלפתע פתאום, הם נהפכו מלאי אומץ וירהיבו עוז לעמוד נגד חיל המצב הרומי ששמר על הקבר, ולגנוב את הגופה. הם לא היו במצב רוח לנסות דבר כזה.
מגיב על כך ג'.נ.ד. אנדרסון, מי שהיה דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת לונדון, ראש המחלקה למשפט מזרחי בבית הספר ללימודי אפריקה והמזרח ומנהל המכון ללימודי משפט גבוה באוניברסיטת לונדון:
"דבר זה נוגד לחלוטין את כל מה שאנו יודעים עליהם: את המוסר שלימדו, את האיכות המוסרית של חייהם, את התמדתם בסבל וברדיפות. כמו כן אין בסברה זו להסביר את השינוי הדרמטי שחל בהם, בהפכם מחבורה מיואשת ומפוחדת לקבוצת עדים אשר שום התנגדות לא יכולה היתה לעצור בעדם."
באותה מידה אין שום הגיון בהשערה שהרשויות היהודיות או הרומיות העבירו את הגופה. אילו הייתה הגופה ברשותם, או שידעו היכן היא, מדוע לא הקימו קול זעקה כאשר טענו התלמידים כי ישוע קם לתחייה?
אם כך היה, הרי שיכלו להסביר בדיוק היכן נמצאת הגופה. ואם גם זה היה נכשל, לא היה דבר קל יותר מלהניח את הגופה על עגלה, ולהסיעה במרכז ירושלים. ראיה ניצחת מעין זו הייתה שמה קץ למשיחיות באחת ובעודה באיבה!

ד"ר ג'ון ורוויק מונטגומרי מוסיף: "אין שום הגיון בכך שהתלמידים ימציאו סיפור מעין זה ויפיצו אותו, בשעה שלכאורה היה קל כל כך לסתור אותו על-ידי הצגת הגופה."
פרופסור תומס ארנולד, מרצה להיסטוריה בעל מוניטין מאוניברסיטת אוקספורד, מחבר הספר המפורסם "ההסטוריה של רומא", מכיר היטב בחשיבותן של ראיות בקביעת עובדות היסטוריות. מלומד חשוב זה אומר:
"במשך שנים רבות חקרתי תקופות היסטוריות שונות ובחנתי ושקלתי את הראיות שניתנו על-ידי כותביהם. אינני מכיר בכל ההיסטוריה האנושית עובדה המוכחת על-ידי ראיות מבוססות ומלאות יותר, מהאות שנתן לנו אלוהים כאשר ישוע מת וקם לתחייה." ברוק פוס ווסטקוט (1825-1901), מלומד בריטי אמר: "אם נצרף את כל הראיות יחד, לא נגזים בקביעה כי לא קיים בהיסטוריה אירוע הנתמך בראיות מוצקות או מגוונות יותר מאשר התחיה של ישוע. קיימת רק אפשרות אחת לסתור את מהימנות האירוע, והוא – סירוב מוחלט להאמין בהתרחשותו."
ד"ר פול מאייר, מרצה להיסטוריה עתיקה באוניברסיטת ווסטרן מישיגן, מסיק: "אם נשקול את כל הראיות בקפידה ובהגינות, על-פי עקרונות המחקר ההיסטורי, אין אנו יכולים שלא להגיע למסקנה כי הקבר אכן היה ריק בבוקר של אותו יום א' בחול המועד של פסח. עד היום לא נמצא אפס קציה של ראייה, משום מקור: ספרותי, אפיגרפי או ארכיאולוגי, שסותר עובדה זו."

חיים שהשתנו
אולם העדות המשכנעת מכל חייבת להיות חייהם של אותם משיחיים ראשונים. עלינו לשאול את עצמנו: מה גרם להם להתרוצץ מקצה עולם ועד קצהו עם המסר על משיח שקם לתחייה?
אילו היו נגרמות להם בשל כך טובות הנאה כלשהן כגון יוקרה ועושר, או אילו היו זוכים למעמד חברתי גבוה יותר – יתכן והיינו יכולים להסביר הגיונית את פעולותיהם, את נאמנותם ומסירותם המוחלטת ל"משיח החי".
אולם, בתמורה למאמציהם זכו משיחיים אלו למלקות, לסקילה למוות, להיות מושלכים כטרף לאריות, לעינויים, לצליבה – כל שיטה אפשרית כדי לגרום לכך שיחדלו לדבר.
אולם הם מצידם היו אנשי שלום, שמעולם לא ניסו לכפות בכוח את אמונתם על איש, ואף מסרו את חייהם שלהם כהוכחה הניצחת לביטחונם המושלם באמיתות המסר שלהם.
גם היום, למי שמאמין בישוע המשיח, יש בטחון מוחלט כמו לאותם מאמינים ראשונים, שאמונתו אינו מבוססת על מיתוס או אגדה כי אם על עובדה היסטורית איתנה של משיח שקם מן המתים ושהותיר קבר ריק.

No hay comentarios:

Publicar un comentario

Sus comentarios seran bien recibidos siempre y cuando tenga moderacion